רק בשביל לקבל

אני הולכת ומצטמצמת בסגר הזה למשהו שכבר לא הכרתי מזמן.

פעם היו לי הרבה חורים, הרבה שימוש.

ידעתי להטריף במילים, בתמונות.

ידעתי להתמסר ולגרום לאחרים להתמסר אליי.

הדמיון שלי היה אינסופי, הפנטזיות שלי פרצו גבולות. הייתי סקרנית. הייתי להוטה.

היום אני מוצאת את עצמי מפנטזת על חיבוק. פשוט חיבוק. להניח ראש על מישהו, שילטף לי את השיער וינשק לי את המצח. להרגיש זרועות מסביבי, מושכות אותי קרוב ומוחצות אותי חזק. להרגיש עטופה ומוגנת, כאילו שום דבר לא משנה וכלום לא קיים חוץ ממני, ממך ומהחיבוק.

זה חייב להיגמר ובקרוב, אחרת מי יודע לאן עוד אגיע בקצב הזה.